כשיעקב נפל הייתי ילד בן תשע. עם זאת, ולמרות הזמן הרב שעבר מאז, אני זוכר את דמותו של יעקב היטב. דמות מופת של בחור חסון ויפה תואר, בעל בלורית שיער יפה וחיוך מעט ביישני - ממש עלם חמודות.
כילד, לא ידעתי על פעילותו המחתרתית אבל הבנתי שיעקב פועל, בהתנדבות, בנושאים חשובים למען המולדת.
היתה לו ליעקב נוכחות מרשימה וגם אם מיעט לדבר ידענו, שלמרות גילו הצעיר הוא עסוק בדברים שהשתיקה יפה להם.
כשהגיעה הבשורה המרה על נפילתו של יעקב בקרב על ראש העין והוא רק נער בן שמונה-עשרה, ירד על כל המשפחה אבל כבד מאד ואני זוכר במיוחד את אימו היקרה,דודה-לאה, הממאנת להנחם עד סוף ימיה.
לקראת ההלוויה של יעקב ז"ל, רוכזו ילדי המשפחה הצעירים בחצר ביתה של דודה שרה'קה ברח' שטמפפר בפ"ת ועד היום חרותה בי התמונה העצובה של שיירת המכוניות עם המבוגרים הנוסעים להלוויה, וקולות הבכי הנורא שבקעו מהמכוניות עדיין מהדהדים באזני.
שישים וארבע שנים חלפו מאז אותו יום מר ונמהר והכאב והצער על מותו של בן-דוד אהוב ויקר, לוחם צעיר, מתנדב וגבור ישראל - לא חלפו.
היה היו אי פעם בחורים !
יהי זכרו ברוך.
יחזקאל מסנברג
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה