בס"ד
לזכרו של יעקב
מסנברג - דברים שכתב חברו מאיר
כהן בחודש מאי 1949
בין כתלי
בית-הספר היה כשהכרתיו לפני כ-10 שנים.נער ככל הנערים,אבל עוד בשחר ילדותו ,נתגלו
בו כשרונות ניכרים ובעיקר אופי חזק ורוח
מרי,הרבה לכתוב חיבורים ובכל מה שכתב ניכרים סימנים של כשרון
ספרותי.
בנער הזה יקדה
אש לאומית,ולכן הוא מוצא את דרכו לשורות "המעמד" {אצ"ל}.
זכורני את אותם הימים
והלילות שבהם יצא לנקום את נקמת בני עמו ,אשר מאז ומתמיד לא יכול היה לשכוח את אותם
הטבוחים ושרופים ב"אירופה".
ביטחונו העצמי וקור רוחו,הם אשר הביאו רצון, עוז ומרץ
לחביריו שהשתתפו עמו בפעולות נגד קלגסי האויב, ובשובו הביתה לאחר ביצוע פעולה
מוצלחת,קורן היה מאושר ושמחה.
עבר זמן
ובבסיסינו הורגשה תכונה כי בעוד ימים מספר יוצאים אנחנו לקרב,וכן היה ביום כ" אייר
תש"ח,קבלנו פקודה להיות הכן,ולמחרת יצאנו לקראת המשימה, במשך היום נעשו הסידורים
ולפנות ערב יצאנו,נמסר הנשק,הציוד –טוב,התחמושת בשפע,נתן האות ,ויצאנו, אור התקוה
שבלבבות דוחה הרבה מן המחשך,הנוכל לו למחשך?
הנביא אור וחופש לעם היושב בציון ואור
גאולה לשרידי הגולה?.
הבוקר אור
ומבצר "אנטיפטרוס" ומפעל המים נכבשו ,אך כה אכזר היה הגורל ובהסתערות הגדולה פלח
כדור את לבו ויפול חלל בגבורה,ורק שמונה עשרה אביבים עברו עליו,והלמות הלב פסקה,
בעוד החיוך הנצחי על שפתיו.....
אולם במותו
נוסף עוד פרק אחד במסכת הגבורה של בני פתח-תקוה.
גובר הכאב
המכאיב של האסון הטרגי במות חבר רב כשרון,אשר מלחמת {השחרור}ישראל היתה חלק מבשרו
ושדמו התגלם כחלק בלתי נפרד הימנה.
עוד עיני
נמשכות אל אותו מקום אשר שם נפל חבר בלא עת, בן נאמן היה
להוריו,לעמו ולמולדתו אשר לה הקדיש מגיל צעיר מאד את
חייו.
תהי נשמתו של
חברנו האהוב צרורה בצרור חיי הנצח של אומתינו הנאבקת על
חרותה.
מאיר כהן - מאי 1949
צילום המסמך המקורי של מאיר כהן ממאי 1949
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה