ביקור במחלבת המאירי בצפת טמן בחובו הפתעה 6 ביולי 2012

בביקור במחלבת המאירי צפת הכולל את סיפור המחלבה מדור לדור וכן הסברים על תהליך הייצור של הגבינות , זומנה לי הפתעה נוספת בדמות "מוזיאון פרטי" שטופח עם השנים על ידי אב המשפחה מאיר המאירי.


בתום ההרצאה והסיור במחלבה ולאחר שיחה קצרה עם אב המשפחה, מאיר המאירי הזמין אותי להכנס לחדר צדדי .


בחדר זה נגלו אוספי תמונות כתבות מאמרים שונים ומתקופות שנות, מאורעות תרפ"ט בצפת, ארועים שונים מתקופות שונות ומטרום תקופת הקמת המדינה, מלחמת השחרור ועוד.


רגע לפני שעמדתי לצאת הבחנתי באזור בו היה ריכוז גדול של תמונות ותעוד על בגין , שאלתי לפשר אוסף זה והבנתי ממאיר המאירי כי היה חבר באצ"ל.


ספרתי לו שלאחרונה ביקרתי במרכז מורשת בגין החדש בירושלים אך מאיר ציין כי אצלו קיים תעוד שלא קיים בשום מקום אחר.


סיפרתי למאיר שדודי היה חבר גם בארגון האצ"ל ונפל בקרב על שחרור ראש העין. הראיתי לו גם את הבלוג הזה.


בתגובה מאיר הוציא ללא היסוס כרזה גדולה ובה שמות כל לוחמי האצ"ל שנפלו למען הקמת המולדת בקרבות השונים.


בכרזה זו מצאנו מיד גם שמו של יעקב מסנברג .


אכן היתה זו הפתעה לא צפויה בעת ביקור חוויתי במחלבה המאירי צפת .


קישור לאתר מחלבת המאירי : www.hameiri-cheese.co.il




בנצי מסנברג


הנה התמונות לפניכם :





ההרצאה במחלבה לפני הסיור


 הגבינה הצפתית



המקום בו היה "סליק" לנשק ותחמושת של האצ"ל במחלבה 


המוזיאון הפרטי במחלבה




מאיר המאירי הוציא ללא היסוס כרזה גדולה ובה שמות כל לוחמי האצ"ל שנפלו למען הקמת המולדת בקרבות השונים . בכרזה זו מצאנו מיד גם שמו של יעקב מסנברג .




קטעי תעוד על מאורעות תרפ"ט בצפת בניהם גם בני משפחת המאירי


הכניסה למחלבה





מבט על המחלבה ועל הנוף הנשקף ממנה




















חברים ויעקב בטיול בארץ בשנת 1947

בני עקיבא "עדה"



יעקב שורה תחתונה שני מימן{המדריך דב אחיו שלי יעקב}שורה עליונה באמצע

מאיר כהן דברים שכתב במאי 1949

בס"ד
                           
לזכרו של יעקב מסנברג - דברים שכתב חברו מאיר כהן בחודש מאי 1949
בין כתלי בית-הספר היה כשהכרתיו לפני כ-10 שנים.נער ככל הנערים,אבל עוד בשחר ילדותו ,נתגלו בו כשרונות ניכרים ובעיקר אופי חזק ורוח מרי,הרבה לכתוב חיבורים ובכל מה שכתב ניכרים סימנים של כשרון ספרותי.

בנער הזה יקדה אש לאומית,ולכן הוא מוצא את דרכו לשורות "המעמד" {אצ"ל}.

זכורני את אותם הימים והלילות שבהם יצא לנקום את נקמת בני עמו ,אשר מאז ומתמיד לא יכול היה לשכוח את אותם הטבוחים ושרופים ב"אירופה".

ביטחונו העצמי וקור רוחו,הם אשר הביאו רצון, עוז ומרץ לחביריו שהשתתפו עמו בפעולות נגד קלגסי האויב, ובשובו הביתה לאחר ביצוע פעולה מוצלחת,קורן היה מאושר ושמחה.

עבר זמן ובבסיסינו הורגשה תכונה כי בעוד ימים מספר יוצאים אנחנו לקרב,וכן היה ביום כ" אייר תש"ח,קבלנו פקודה להיות הכן,ולמחרת יצאנו לקראת המשימה, במשך היום נעשו הסידורים ולפנות ערב יצאנו,נמסר הנשק,הציוד –טוב,התחמושת בשפע,נתן האות ,ויצאנו, אור התקוה שבלבבות דוחה הרבה מן המחשך,הנוכל לו למחשך?

הנביא אור וחופש לעם היושב בציון ואור גאולה לשרידי הגולה?.

הבוקר אור ומבצר "אנטיפטרוס" ומפעל המים נכבשו ,אך כה אכזר היה הגורל ובהסתערות הגדולה פלח כדור את לבו ויפול חלל בגבורה,ורק שמונה עשרה אביבים עברו עליו,והלמות הלב פסקה, בעוד החיוך הנצחי על שפתיו.....

אולם במותו נוסף עוד פרק אחד במסכת הגבורה של בני פתח-תקוה.
גובר הכאב המכאיב של האסון הטרגי במות חבר רב כשרון,אשר מלחמת {השחרור}ישראל היתה חלק מבשרו ושדמו התגלם כחלק בלתי נפרד הימנה.
עוד עיני נמשכות אל אותו מקום אשר שם נפל חבר בלא עת, בן נאמן היה להוריו,לעמו ולמולדתו אשר לה הקדיש מגיל צעיר מאד את חייו.
תהי נשמתו של חברנו האהוב צרורה בצרור חיי הנצח של אומתינו הנאבקת על חרותה.
מאיר כהן - מאי 1949






צילום המסמך המקורי של מאיר כהן ממאי 1949

יעקב וחברו יצחק פינקויס


מצד ימין בתמונה עם חברו יצחק פינקויס

בן-דודי יעקב מסנברג הי"ד.

כשיעקב נפל הייתי ילד בן תשע. עם זאת, ולמרות הזמן הרב שעבר מאז, אני זוכר את דמותו של יעקב היטב. דמות מופת של בחור חסון ויפה תואר, בעל בלורית  שיער יפה וחיוך מעט ביישני - ממש עלם חמודות.                                 

כילד, לא ידעתי על פעילותו המחתרתית אבל הבנתי שיעקב פועל, בהתנדבות, בנושאים חשובים למען המולדת.

היתה לו ליעקב נוכחות מרשימה וגם אם מיעט לדבר ידענו, שלמרות גילו הצעיר הוא עסוק בדברים שהשתיקה יפה להם.                                          

כשהגיעה הבשורה המרה על נפילתו של יעקב בקרב על ראש העין והוא רק נער בן שמונה-עשרה, ירד על כל המשפחה אבל כבד מאד ואני זוכר במיוחד את אימו היקרה,דודה-לאה, הממאנת להנחם עד סוף ימיה.                        

לקראת ההלוויה של יעקב ז"ל, רוכזו ילדי המשפחה הצעירים בחצר ביתה של דודה שרה'קה ברח' שטמפפר בפ"ת ועד היום חרותה בי התמונה העצובה של שיירת המכוניות עם המבוגרים הנוסעים להלוויה, וקולות הבכי הנורא שבקעו מהמכוניות עדיין מהדהדים באזני.                  

שישים וארבע שנים חלפו מאז אותו יום מר ונמהר והכאב והצער על מותו של בן-דוד אהוב ויקר, לוחם צעיר, מתנדב וגבור ישראל - לא חלפו.    

היה היו אי פעם בחורים !                        

יהי זכרו ברוך.                



יחזקאל מסנברג