רגעים מארוע בריתה של משפחת לין 21.03.2014

יומן מסע מאת עדי שרון לדרום אפריקה - 10 במרץ 2014

בס"ד, אדר ב' תשע"ד 2014–03–10

יומןמסע דרא"פ

קייפטאון

נחיתה ביום ה' ב 12.30 בצהרים בקייפטאון, אחרי שעות טיסה רבות. בשדה התעופה אני שמה לב שהרבה כושיות חובשות פיאותחלקות ותוספות שיער, תופעה שמתרחשת בכל דרא"פ, כולן רוצות שיער חלק. בא לקראתנו רודני, איש כבן 70, נשיא התאגדות ציונית באזור קייפטאון. הוא פרש מעסקי נדל"ן ועכשיו מתמסר לציונות. הואיהודי, שלא שומר כשרות, אבל איש חם. הקשר איתו נוצר דרך ארגון "היובל". האיש מקסים. חיכה לנו בשדה התעופה עם שלט באנגלית:עדי, אביגדור. חיבוקים. הוא לוקח את אביגדור לראות את הרכב המוזמן שניקח רק ביום א בערב. אח"כ נוסעים ברכב שלולווטרפרונט, במרכז התיירות בקייפטאון, למרכז קניות גדול. אביגדור קונה  g.p.s ותוכנת טום טום של דרא"פ, וכן מחליף את הסים בפלפון שלי לסים מקומי לטובת שיחות בדרא"פ. רודני מראה לנו את העיר השוכנת לאורך החוף, מסביר שהעיר נמצאת בעמק, מוקפת בהרים. הוא נוסע לאורך החוף, גם כדי להראות לנו וגם כדי לעקוף את התנועה. הוא מחליף לנו דולרים בראנדים, לוקח אותנו למלון go green ואנו נפרדים. לאחר ארגון קצר, אנו לוקחים מונית חזרהלווטרפרונט וצופים בלהקת כושים המנגנים בתופים. לפני שאנו חוזרים למלון הדירות, אנו עורכים קניות בחנות של רשת pay &pik שיש בה מוצרים רבים כשרים בסימון בי"ד – B&D. במלון, שמחים סו"ס לשכב על מיטה. מקלחת, טלפון לאמא ולדדי. אורי עם דלקת ריאות. הולכים לישון. בחדר דולק מאוורר תקרה כל הלילה. חם.

יום ו' – מתעוררים בשש בבוקר. ישנו מצוין. רודני בא לאסוף אותנו ומסיע אותנו לתחנת האוטובוס האדום המטייל בכל העיר. אחת התחנות האחרונות – גן ובו ציפורים. די מאכזב. חם מאד, אבל רוח.באוטובוס האדום מספרים שאת האזור הגדול בקייפטאון, שבו חיות חופשיות, הוריש לעיר אדם, שהאדמה הייתה שלו בעבר. אנו בודקים אם אפשר לעלות ל"הר השולחן." יש עליו ענן לבן המכסה אותו כאדרת פרווה. הענן – רק עליו. כל שאר השמים בהירים וכחולים. כעבור שעתיים, במהלך הנסיעה, אנו מגלים ש"הר השולחן" – גלוי וללא ענן. האחראית באוטובוס המטייל בעיר מסבירה, שלא רק הענן מפריע, אלא בעיקר הרוח המטלטלת את קרונית הרכבל. אנו יורדים מיד מן האוטובוס האדום, The red bus . לוקחים מונית אל הרכבל. מגיעים למעלה בשלוש ורבע ומתעלפים למראה ההמונים העומדים בתור הארוך. כסא הגלגלים עושה את עבודתו ואנו עוקפים לראש התור ועולים במעלית אל הרכבל, לולי זאת לא היינו מספיקים להיכנסלאתר בגלל השבת. אנו מטיילים בהר השולחן כשעה ורבע ומשקיפים למטה עפ"נ העיר והים מנקודות תצפית שונות. מצטלמים עם הנכד של נלסון מנדלה המתגלה כאיש חביב ונעים, גדול מידות, שמבקר שם במקרה. אביגדור נותן לו כרטיס ביקור ומזמין אותו לבקר בשומרוןואומר מילות הערכה לסבא הנערץ.והמפורסם. "הר השולחן", שימש כנקודת אור, מגדלור, עד למרחק של 150 ק"מ לבאים מן הים.בתחתית הרכבל טנק מים, המעלה מים להר לצורכים שונים שלשירותים ומסעדה. הטנק הזה מייצב את הרכבל והעולה והיורד ברוח החזקה. רצפת הרכבל מסתובבת תוך כדי עליה כדי שהנוסעים יצפו בעיר מכל צידי הנוף. בפינות הסברה, אני קוראת פרטים מרתקים על "הר השולחן." ראשית, הוא נמצא כאצבע של יבשה שמשני צידיו שני אוקיינוסים שונים בעלי טמפ' שונות וצבעים שונים: ההודי והאטלנטי. קייפטאון עצמה יפיפייה, משום שהיא כמו חצי אי. מוקפת ים משלושה צדדים וגם פני השטח נהדרים: ים ולידו הר גבוה מאד. את איזור הבתים הנושק לים, ומתמר מעליו, בנו רק לפני כ 100 ש'. הבתים מאד יקרים, כי בעצם אין שם אדמה. באוטובוס האדום מצטטים את מיכאל אנג'לו שאמר פעם שאם אדם חש פעם חוויה של תעופה, הוא תמיד ישאף להביט למעלה, כך גם מי שראה פעם מקום יפה, תמיד יתגעגע אליו. הכוונה לאזור הבתים המיוחד הסמוך לים, שהמראה ממנו באמת מדהים. באוזניות אנו שומעים על האזור שבו נמצא המלון שלו sea Point, שזה איזור של יהודים רבים, אבל הם פתוחים וליברליים אבל ואפשר לקנות דליקטסים מיוחדים בטעמים יהודיים.אנו מתארגנים בדירה לשבת: מזגן בחדר שינה וטרמוס מים חמים. לארוחת ליל שבת נתארח אצל דוד והייזל כהן, דודים של מירב כהן (עברון) מקדומים, קרוב מאד למלון שלנו. בשבת בוקר יש קידוש גדול בביהכ"נ, שאחריו אין צורך באוכל נוסף, ויש גם סעודת שלישית. הדלקת נרות בשש וחמישים. שבת ראשונה – קייפטאון. חם נורא בחוץ, ואני לא יוצאת מהמזגן. אביגדור הולך לביהכ"נ ונהנה לפגוש את היהודים המקומיים.

יום א – קייפטאון. יצאנו בבוקר בטרנזיט שירות מווטרפרונט. התברר שאוטובוסים של תיירים יוצאים ב 7.00 בבוקר ואנחנו הגענו מאחור מידי. חברת הטיולים הזמינה עבורנו נהג לשעה 9.30. הנהג לקח אותנו לטיול יפיפה דרך כיף התקווה הטובה, שם עולים ברכבת-קרונית על מסילה עד לקצה ההר שעליו מגדלור. כל הדרך של החוף יפיפייה. ראינו קופים, משפחות שלמות, עומדות באמצע הדרך, מתגרדות ופולות כינים, בהם גם תינוקות יונקים. הקופים מחכים לפתוח דלתות של מכוניות, או להכניס יד מבעד לחלונות המכונית כדי לבזוז אוכל. חשוב לנסוע בדלתות נעולות. הנהג, צבעוני ממלזיה מסביר על מגורי הלבנים המרווחים ועל מגורי השחורים הצפופים מאד. בשלב מסוים, הלבנים עזבו את בתיהם והצבעונים ירשו מהם בתים מרווחים יותר. משטר האפרטהייד קבע חופים מיוחדים ללבנים, לצבעוניים ולכושים. מי שהפר את חוקי ההפרדה, נענש ונכלא. ללבנים היה עניין ליצור הפרדה, בין הצבעוניים - המעורבים לכושים, כדי שהצבעוניים יחושו מורמים מעל הכושים ומוקירי תודה ללבנים. הנהג מסביר שבשכונה היפיפייה מול הים בכיף התקווה הטובה בנו הלבנים בתי פאר, אבל הקופים ממרים להם את החיים. נכנסים לחצרות, גונבים אוכל ומשחיתים רכוש. דיירי השכונה הלבנים בקשו מהממשלה עזרה בסילוק הקופים, אבל הממשלה אמרה שהשטח שייך דווקא לקופים והלבנים הם אלה שפלשו. הדיירים מתבקשים לשים מחסומים על הדלתות והחלונות ולסגור היטב את בתיהם. אנו נפרדים מהנהג שלנו לחצי שעה ועולים בקרונית למגדלור. פתאום חג מעלינומסוק שאנחנו חושבים שהוא משמש לתיירות אטרקציות. כשאנחנו יורדים, הנהג נושם לרווחה. הוא פחד שקרה לי או לאביגדור משהו, כי אמרו לו שמישהו מהתיירים החליק ושבר רגל והוא ראה שאביגדור אוהב לטפס גבוה בעצירות השונות שעשינו בדרך. הטיול אורך כ6 שעות ואנו נהנים מהנוף ומהסבריו של הנהג. בשעה 17.00 אחה"צ אנו יוצאים עם נהג מונית שחור, צעיר, מהגר עבודה, לשדה התעופה לקחת את האוטו שהזמנו. פקיד חברת השכרת הרכב, צבעוני צעיר בן 23, שהורי הוריו מסקוטלנד מספר שהוא מתכנן טיול בעולם ואולי יבוא גם לישראל. חזרנו עם האוטו למלון. לחץ נוהגים בצד השמאלי של הכביש. קצת הסתבכנו בגלל הוראות לא מדויקות של הג'יפי. בסוף הקשנו ווטרפרונט, הגענו לקייפטאון, לסי פוינט ומשם כבר הכרנו והסתדרנו.

יום ב – התארגנות וחיפוש אחר החלפת דולרים לראנדים, החלפה שארכה זמן רב מאד. אוכלים ארוחה כשרה, בשרים ו"מעניינת"במסעדת אברון. יוצאים מן העיר על ה N2 וכעבור 20 קמ"ר עוצרים לקפה בעיירה מפוארת Old Oke . בתחנת הדלק אחד הלבנים שלמד פעם עברית ויודע לומר "שלום" מפנה אותנו לוולינגטון ומראה על המפה, דרך הרים יפה. אנחנו נוסעים אבל מתבלבלים בגלל הוראות לא נכונות של הג'יפי. אנחנו צריכים להגיע לרוזנוויל, לחווה של אפריקנס, אוהבי ישראל, משפחת בורגר לין ומרטינס, אבל הג'יפימפנה אותנו צפונה. אנחנו עוצרים בעיירת שחורים. אנשים חוזרים מהעבודה. אנחנו קונים פירות בצידי הדרך: שזיפים אדומים וצהובים. אנחנו מתקשרים להודיע שנאחר להגיע. אצל לין מתאספים שכנים, אוהבי ישראל, ממרחק חצי שעה נסיעה. הגענו בשבע וחצי במקום בשש. אנו משוחחים איתם ומראים את הסרט "The dance" של"היובל" וגם סרט הסברה על בנימין. המשפחה – אפריקנס ממוצא אנגלי – סקוטי. לזוג שני ילדים בת בת 17 ובן בן 10 דן טאיי, שניהם חמודים וחביבים. מנשקים אותנו בבואנו ובצאתנו, כאילו אנו דודים רחוקים. לפני שנתיים הם גרו באזור יותר מבודד – קארו, והאם לימדה את הילדים בשיטת Home schooling. לאחרונה עברולרוזנוויל והילדים לומדים בבי"ס קרוב מרחק חצי שעה נסיעה. האבא מסיע את הילדים ב7 בבוקר בדרכו לעבודה והאם מחזירה אותם מביה"ס. בחווה אין עוד ילדים בני גילם. הם גרים בבית עץ מאד פשוט ומאד צנוע קצת מעבר למגורי הכושים העניים. האבא עובד בניקוז מים מן הכרמים. מי הגשמים מצטברים בעמקים ומרקיבים את שורשי הצמחים והאבא מזרים את המים מן העמק לשדה כולו בעזרת מכונה מיוחדת הנראית כשדרה של דג. בחצר, צריף עץ ישן צבוע בלבן ובו חמש מיטות, מטבחון ושירותים. משפח' בורגר, נוצרים, שומרי שבת: אינם עובדים בשבת ותוקעים בכל שבת בשופר ומתאספים ללמוד תורה. גם פעם בשבוע בימי ד' מתאספים כל פעם בבית אחר ולומדים תורה.

יום ג' – בבוקר לין מקפיצה את אביגדור ליקב מאד קרוב מרחקדקותיים. אל היקב מגיעות משאיות מלאות ענבים. כשהיא חוזרת,שתינו מתיישבות ללמוד עברית למשך שעה. אני מבטיחה לה שאחפש לה בארץ מילון וספרים המלמדים עברית. לין מספרת שניסתה ללמוד בעבר עברית, אבל המורה בעצמה לא ידעה היטב עברית. אנו רושמות את האותיות בדפוס ואת מקבילותיהן באנגלית וכן כ 30 מילים, ואת כתיבתן הפונטית באנגלית ואת משמעותן. מרטינס יגיע לישראל לשומרון לזמור ענבים בחודש מרץ. אנחנו עוזבים את רוזנוויל לכיוון החוף – לעיירה הרמינס דרך וורצ'סטר. בחוף הים יש בחודשי הקיץ,ספט', אוקטובר לווייתנים. עכשיו אין, אבל הים סוער. אנחנו נוסעים הרבה דרומה לכיוון הים וחולפים בדרכי עפר עפ"נ שטחים ענקיים לא מיושבים בכלל. הכל ירוק מאד. המון נחלים והצטברות של מים בברכות אגירה שנעשות בידי אדם ומפוזרות לאורך הדרך. הרים ענקיים מקיפים את העמקים ומתנשאים מעליהם. נוסעים בדרך עפר, שאינה נגמרת. אנחנו לנים בנק' הכי דרומית ביבשת בסטרוי ביי, על חוף האוקיינוס ההודי, בגסט האוס OCEN VIEW.

יום ד – אוכלים ארוחת בוקר בחוף ליד נק' המפגש בין שני האוקיינוסים, ההודי והאטלנטי, על ספסל ממוחזר, על שביל דמוי עץ שהיתרון שלו הוא שאינו מתקלקל ואינו מחליק. באימייל – אורנהקוזול ז"ל. נוסעים בדרך עפר ארוכה ומפותלת לריברסדל ומשם לחוף. חם מאד בחוף ואנחנו נוסעים ב"דרך הגנים" Garden root. הדרך יפה ולאורכה צמחיה ירוקה ופורחת כשהחוף מבצבץ והים מדהים ביופיו. בדרך אנו חולפים עפ"נ כרמים ואביגדור נכנס לבקר בשני יקבים. האזור נקרא סטלנבוש. כשאנחנו מגיעים לג'ורג'מקדמת את פנינו אולדריי, אשתו של פרנצ'סקה, שהיה בשומרון אצלנו בבית ועכשיו הוא בישראל עסוק בזמירת כרמים. אנו לנים בדירת חדר פרטית פנויה במתחם של בית אבות הנמצא בבעלות המשפחה. מתענן ומתחיל גשם.

יום ה' – ג'ורג'. בגלל הגשם, אנו משנים תוכניות. מבקרים בחנות עתיקות, במוזיאון המתאר דפוס, ריהוט ופנים בית בסוף המאה ה 18.ואטרקציה נוספת ומפתיעה – מוזיאון מושקע של כלי תחבורה ישנים מסוף המאה ה 19, רכבות ומכוניות. אביגדור מרוצה. אנחנו מגיעיםלפלטנברג ביי עד 16.00 כדי לקבל מפתחות לדירה מקסימה הצמודה לביכ"נ. בשישי, פט, נשיאת הקהילה, באה לקחת אותנו לחנות שיש בה מוצרים כשרים. אנו קונים חלות ודגים ופירות למוס שהבטחתי להכין למתפללים בקידוש הבוקר. אחרי שאנו פורקים את האוכל, אנו נוסעים לעיירה נייזנה, עיירת שחורים המתוארת בפירוט בספר "הקפות ביער", מאת דלין מתיה, ושטים בסירה בתוך לגונה יפה עדמעבר "שני הראשים". חולפים עפ"נ האי רובן, שבו היה נלסון מנדלה שבוי 23 ש'. אנחנו מבררים לגבי הבנג'י ואחד הנוסעיםהמקומיים בסירה מסביר שאם קופצים לבנג'י עם הראש כלפי מטה עלולים להתעוור. שבת מדליקים נרות. בתפילת ליל שבת כ 20 מתפללים, גם צעירים, אורחים לקיץ, ו5 נשים, רובם מגיעים במכוניות. גם בבוקר אביגדור מתחזן יפה וקורא בתורה בפני 11 גברים ו5 נשים, רבים מהם, אורחים שהגיעו לעיירה לחושת הקיץ. יש להם בתי קיץ בעיר. זוג אחד, רופא שהשתתף במכבייה בקיץ האחרון בארץ, הם חברים טובים של הייזל ודוד כהן. זוג אחר, עדה וראובן לואיס, עלו לרעננה בעקבות בנותיהם ונכדיהם לפני חצי שני והם מכירים את דבורה ויצחק ברנד. אחרי התפילה – "ברכה" – קידוש של סלטים ועוגות ומוס חלבי שהכנתי. הזוג לואיס מזמינים אותנו לבקר בביתם היפה במוצ"ש. ביתם על גבעה ומהמרפסת נשקף נוף לים, בלילה רואים את המגדלור של המלון שעל החוף. אחה"צ אנו יוצאים לים מרחק 15 דק' הליכה.

יום א. מעט תנועה על הכביש. אנחנו נוסעים לארבע פארקים של בע"ח בסביבת פלטנברג ביי. ארץ הקופים. יש כאן 10 זנים של קופים ממקומות שונים בעולם. המדריך הסודני, העובד בגן בשכר,ומלווה אותנו מסביר שלקופים מאפריקה יש זנב כדי להיתלות ולחיות על העצים בג'ונגלים, ואילו קופי האדם, המתנהלים על הקרקע, חסרי זנב. הם כבדים מידי ולא מקפצים על העצים. קופים מאסיה ומאפריקה משתמשים בזנבם לצורך שיווי משקל. פירוש שמו של קוף הלאמור –זנב ארוך. LONG  על זנבו טבעות בשחור ולבן. במקום קופי קפוצ'ינו, שהם קופים חכמים הניתנים לאילוף ועוזרים לקשישים בביצוע מטלות שונות. וכמובן קופי סנאי, קטנים וחמודים בצבעי צהוב וירוק. בכפר הכושי הסמוך מכינים לקופים את האוכל: פירות וירקות חתוכים ולעיתים גם ביצים וחלקי עופות, בשביל הפרוטאיןומתפרנסים מגן החיות. בגן החיות הזה עובדים בני נוער בכתה י"ב בשישי, שבת וראשון בהתנדבות. הם לובשים מדים כמו בצופים ועסוקים בניקיון השבילים, פתיחת השערים וסגירתם. ההתנדבות מקנה להם ניסיון ונקודות זכות ללימודים בהמשך. במשך השבוע באים מתנדבים מבוגרים יותר. ליד ארץ הקופים נמצא מתחם נוסף הנקרא: ציפורי עדן. ובו תוכים וצפרים שונות. יש מסלול הליכה של כקילומטר על גשרים תלויים המתפתלים בין העצים במתחם הירוק.הציפורים משמיעות שריקות שונות ועושות רעש גדול מחריש אוזניים ואנחנו מקנאים בשלמה המלך שהבין את שפת החיות. פלמינגו אדומים מאד טובלים ראש באגם קן מלאכותי. תוכי גדול וצבעוני עף ומתיישב על אצבעו של אביגדור. מדריכה מתקרבת ומסבירה שהתוכי הובא לגן החיות מבית פרטי ולכן הוא רגיל לבנ"א, אבל היא מבקשת שנשחרר אותו. יש מעקב מבוקר על מספר הגוזלים הבוקעים. הנהלת הגן, אינה רוצה בגידול מוגזם של אוכלוסיית הציפורים. לפני לכנו ציפור אחת משמיעה קול של צחוק מתגלגל ואנו עונים לה. אנחנו נוסעים לפארקציציקמה לראות את הבנג'י. מאמצע גשר גבוה מאד נזרקים אנשים צעירים, קשורים ברגליהם כלפי מטה, כשראשם למטה ורגליהם למעלה. אביגדור מחליט בגבורתו לוותר. משם לפארק החתוליים.בארבע אחה"צ מאכילים חתולים ואפשר לראותם טוב יותר בעה"חבכלובים גדולים. אנו הולכים מסלול של ק"מ וחצי במשך שעה. רואים אריות, נמרים, צ'יטות צבועים וכלבים מטולאים.

יום ב' – יוצאים מפלטנברג ביי לכיוון פורט אליזבת. נוסעים על2N עד המסון אבל אח"כ נוסעים בכביש החוף לכיוון איסט לונדון.הדרך יפיפייה והנוף משתנה. בדרך יורד גשם וכושיות מוכרות בצידי הדרך סברס בקופסאות פלסטיק. כ14 ק"מ לפני פורט אלפרד יש מוזיאון לכלי חקלאות, טרקטורים ומחרשות. אנו חולפים עפ"נ פונדק דרכים שמוכרים בו מיץ אננס טבעי ליד מצפור יפה שנקרא מראההטבע. נייצ'ר ויוו. לא הגענו למצפור למרות ההמלצה, כי מזג האוויר השתנה בפתאומיות והחלה רוח סערה וגשם. אביגדור מצטלם עם 4 ילדים כושים השבים מביה"ס וקונה להם סוכריות. פתאום הסעRה מתגברת מאד. הנסיעה קשה מאד. סופה, גשם חזק מכה, ברקים ולא רואים כלום. נהג לפנינו נוסע באורות מהבהבים ואנו מחקים אותו. אנחנו מוכרחים פיפי מרוב מיץ אננס ולחץ אבל הגשם בינתיים מנצח.כחצי ש' לפני שמגיעים לעיר, הגשם מרפה קצת ואנו פונים ימינה מהדרך ליד של של B&B ומשתחררים. עכשיו ממשיכים לחפש מקום ללינת לינה. למרות שרק 5 אחה"צ השמים קודרים, חשוך וגשום.בתחילת העירEast LONDON אנו מחפשים שלטים של B&B. אנחנו מנסים בשני מקומות ולא מוצאים מקום לרוחנו. מקום אחד קטן וללא מטבח והשני נראה לי מפחיד. אביגדור נזכר שבג'יפי יש מידע על מלונות והג'יפי החכם מכוון אותנו קרוב לבית אחוזה יפיפה.GUNOBI. אנו מקבלים צימר יפה ומאובזר, אבל יש יתושים. והמים באים ממיכל וצריך להרתיחם. בנוסף יש להם טעם מלוח. אנו מתקלחים, מתמרחים בסנו די, ושותים מבקבוקים שהיו לנו מקודם.

יום ג' - מכיוון שלפנינו נסיעה ארוכה, אנו קמים ב4.30 ויוצאים לדרך. מחפשים תחנת דלק קרובה ומוצאים בקומגה תחנה שתפתח ב6.00 הבוס לבן ושמן וכל העובדים כושים. אנחנו נוסעים למטטה, עוצרים בשוק וקונים בננות ושני כובעים. אנחנו בדרך לארץ זולו.אנחנו חולפים בתוך דרבן מבלי לעצור, יורדים מ N2 לכיוון בליטו, שעל החוף. מקום מקסים עם נוף לים שיפוע חזק של ההר ועליו טירות ובתי מלון יקרים. רוח חזקה נושבת. אנחנו מוצאים אכסניה מפוארת מאד ZIMBULI. בעל האכסניה יהודי מיוהנסבורג ושמו אביגדור. הוא יודע מילים אחדות בעברית. חיבוקים וטפיחות על השכם. החדר בקומה שנייה ואנו ישנים על המיטה בעיניים פתוחות. לים. אני מעוניינת לחכות לאביגדור בחדר עד שיחזור, אם יחזור מZULULASND

יום ד בבוקר אני מתרככת. אנחנו יוצאים ב8.15 לכיוון זולו לנד. בכל הדרכים עושים שיפוצים בכבישים. לעיתים מוסיפים מסלולים בעבודת ידיים. אנו רואים את "יחידות הדגלנים". כושים ובידיהם דגלים אדומים עומדים בצידי הדרך ומנופפים בדגליהם, כדי להזהיר את הנוסעים. זה סוג של עבודה יזומה. בצידי הדרכים, נשים מוכרות פירות מתוך קערות פלסטיק: אננס, שזיפים מנגו ובננות. נראה שמישהו נותן להם את הפירות ואת קערות הפלסטיק ומתחלק איתם ברווחים. לכל אורך הארץ אנחנו מוצאים מוצרי אוכל כשרים בהכשר בי"ד: B&D: אגוזים, שוקו, שוקולד ואפילו גבינ"צ של Clover. אנחנו מגיעים לעיר שחורים יפיפיה Eshewe  אישאווי ובה מוזיאון של תרבות הזולו. מרבית התושבים בעיר מבני הזולו. במוזיאון מראים את התפתחות האיזור ע"י מיסיונר אנגלי בשם ג'ון דן, שהיו לו48 נשים כושיות מזולו וכ 130 ילדים. המדריך, בחור צעיר בן 25, זנו קולו, הלומד באוניברסיטה בדרבן הדרכת תיירים ועושה סטאג' במוזיאון, הוא מצאצאי ג'ון דן וצ'יף מקומי. מבנה המוזיאון שימש בעבר כביה"ס הראשון להכשרת שוטרים מבני הזולו. לידו הכנסייה ששימשה את המיסיונר. חדרו המשוחזר של ג'ון דן, בגדיו, רהיטיו ותמונתו. באחד המבנים עבודות עץ, עור וקרמיקה אורגינליות של נשות הזולו.. זנו קולו יודע לצטט את השורה משירו של נחום גוטמןלובנגולו מלך זולו ומסביר לנו שלובנגולו היה אכן מלך, אך לא של שבט זולו, אלא של שבט אחר. תיקון חשוב. הוא מספר על מלחמות באזור של הבריטים בהולנדים - הבורים ובגרמנים. זנו המדריך נוסע איתנו אל מחוץ לעיר כדי להראות לנו את הדרך אל כפר התיירים של הזולו, SHAKALAND. אנו מגיעים למופע ריקודים תיירותי וקונים, שרשרות ושני מקלות. Shaka היה המלך של הזולו שנלחם באביו, שעוד קודם הדיר אותו ואת אימו הצעירה מן הממלכה. המלך שקה הצעיר נלחם וירש אותו ואת השבט. הוא כונה נפוליון השחור.אביגדור מתנדב לרקוד עם רקדני הזולו מצלם ומצטלם. בתי הזולו במתחם התיירות מיועדים לתיירות ולנופש, וכשאנו יוצאים מגיעה קבוצת שבדים להתארח וללון במקום. אנחנו אוכלים, שותים קפה שחור שאביגדור מכין על גזיה ולוקחים טרמפ, את אחת המדריכות הכושיות, כברת דרך ליישוב הסמוך. כשאביגדור שואל אותה אם היא רוצה לשתות איתנו קפה, היא מסרבת ואומרת שהיא רוצה שניתן לה לקחת קפה הביתה. משאלתה לא נענית. כל הדרך משם בשדות ובגבעות מכוסה עשב גבוה המחולק לחלקות קטנות בפסי הפרדה.לשאלנו על סוג הצמחייה, זנו הסביר, שאלה חלקות קטנות פרטיות של קני סוכר שממנו רוב פרנסתם של התושבים המקומיים. אחרי נסיעה ארוכה, עוצר אותנו שוטר על מהירות. השלט התחלףבפתאומיות מ 120 קמ"ש ל 80. אביגדור מודה. הוא לא שם לב שהמהירות התחלפה אבל הוא תייר וכו'. השוטר רוצה 750 ראנד. אביגדור ממשיך להתווכח. השוטר אומר: "טוב, בוא נגמור על 200 ראנד. אביגדור שולף מן הארנק כ 175 ראנד ונותן לשוטר. השוטר שואל: "כמה יש כאן?" אביגדור: "יותר ממאה וחמישים." אנחנו מחפשים B&B בעיר של שחורים מטובהטובה (עם דגש בשניהבי"תים). אנו נוסעים עפ"י הנחיית הג'יפי ומגיעים לאזור האכסניותבעיר ומגלים שהמוטלים והאכסניות במתחם גדול של לבנים המוקף חומה ושומר שחור ליד שער ברזל נותן לנו להיכנס. בגסט האוס שבו ישנו, קיבלנו בית קטן וישן, אבל נקי ומטופח בן שלושה חדרים, מטבחון ומקלחת ושירותים. מדליקים מזגן. הטלוויזיה קולטת רק שתי תחנות מקומיות, לא מעניינות. רוב הבתים שבהם ישנו בטיול כולו הם בתים שהקיפו את טירת הלבנים בעבר, אולי של העובדים באחוזה.

יום ה' – קמים ב5 לכיוון פארק שושולואי. החל מ 6 בבוקר אנו פוגשים על הדרך המון ילדים וילדות, צועדים במרץ לביה"ס, או מתגודדים בצד הדרך ומחכים להסעה. הפארק פתוח בקיץ מ 5.00 עד 19.00. אנחנו נכנסים ב 7.00 ויוצאים, אחרי סיבוב ב 14.00 בפארק אנו נוסעים בשבילים רעועים, אבנים קטנות ובורות בכביש הלא מתוחזק, כמעט 6 שעות. פוגשים פעמיים עדרי זברות הרועות בשדה, קופים במריבה, חזירי יבלות מכוערים שחוצים את הכביש, שני עדרי איילות ואנטילופות ושני פילים ענקיים שמוציאים מים בעזרת החדק מבור בחור ומתיזים על עצמם חול ומים כדי להתקרר. כשאנו יוצאים מן הפארק, פוגשים שיירות של תלמידים בשובם מביה"ס. כל הילדים לבושים יפה. חולצות לבנות בוהקות, תלבושת אחידה הכולל סוודר ועניבה. הילדים גרים בפחונים או ב"מעברות", אבל ניכר שהלימודים נחשבים בעיני ההורים והילדים. אנחנו ממשיכים צפונה לכיוון מדינת הבת סווזילנד. 14.30 עוצרים לתדלוק של האוטו ושלנו. ארוחת צהרים מאולתרת. בד"כ סנדוויצ’ים שהכנו בבוקר. אנו חוצים את הגבול במעבר גבול בלי בעיה ונוסעים שעות באזורים מבודדים, כמעט ללא אוכלוסיה. לאורך הדרך רואים מידי פעם פחונים, או בקתות עץ קטנות וצפופות. הבקתות בגודל חדר אחד. נראה שבפנים גרים אנשים ללא ריהוט ויש להם רק בגדים ומעט אוכל. בערב אנו מגיעים לעירמנזיני, עורכים קניות ברשת STAR . יש לנו הזמנה לשישי שבת לעיר אחרת במרחק 30 ק"מ ואנו מחליטים לשהות באותו מקום כבר מהערב, כדי להתחיל להתארגן לשבת, כביסה וכו'. אנו ממשיכיםלאזוליני, עיר הבירה של הממלכה. אין לנו לחם כשר לשבת, אבל נשארו בדיוק 6 פרוסות ל"המוציא" לשלושת ארוחות השבת. אנו קונים קווקר בהכשר בי"ד ואני מכינה שני קיגלים לשתי הארוחות. אביגדור קונה דגים שיספיקו עד יום א'. המלון שהגענו אליו יפה ומפואר. יש בריכת שחיה, אבל אני חוששת מתנאי הסניטציה ולא מסתכנת. חם ואנחנו מדליקים מזגן. אנחנו לוקחים כדור נגד מלריה.וקוראים את ההוראות. סכנת אלרגיה, פריחה, דיכאון, הזיות וחלומות ביעותים.

יום ו יוצאים לפארק קרוב מאד ויפה שיש בו מפל מים ומים נוזלים חופשי מן ההרים החלקים כמראות וכן הופעה לתיירים של ריקודים ושירים של אנשי סווזילנד. אח"כ מבקרים במוזיאון המספר את תולדות השבט ומנהגיו. המלך, צאצא מדור שלישי למלך הראשון. הואבן 35, ולו רק 8 נשים. בינתיים. בכל שנה יש טקס שבו בנות בתולות מכל הממלכה מתחרות ביניהן כדי להיות אשתו הבאה של המלך. הבנות הצעירות הולכות בטקס, שראינו בסרטון, חשופות חזה וצריכות לעבור מחנה הכנה של שבוע, בו הן מתחרות זו בזו. בטקס הגמר רוקדת המלכה החדשה עם המלך, כשהיא חשופה בחלק העליון של גופה. הסרטון מעצבן אותי ואני יוצאת מן המוזיאון לפני שהוא נגמר.יורש העצר ייבחר בבוא היום גם בזכות דמותה ואישיותה של אמו, שתשמש בתפקיד רוחני בממלכה. את המלך הכתירו לפני כ 200 שנה האנגלים הקולוניאליסטים והם גם יצרו את הממלכה. הכסף הוא ראנד, יש להם פרלמנט והמלך אינו מפריע לאף אחד. בכל סווזילנד יש בסה"כ מיליון תושבים. יש חוק בממלכה שמי שנתפס צד חיות בפארק מוצא להורג ללא משפט. לא ניסינו. בשבת בעיקר ישנו וקראנו. אביגדור יוצא לסיבוב קצר ביער הסמוך. לוקחים כדור נגד מלריה.

יום א אנחנו יוצאים ב 9.00  לכיוון ביח"ר לעיצוב נרות בצורות שונות ולמתחם תיירותי שבו יושבים אומנים שונים מגלפים בעץ ג'ירפות, פילים וקערות הנקרא AMARATS. אנחנו יוצאים מסווזילנד, הפעם מכיוון צפון ורוצים להגיע לפארק קרוגר למתחם בונגלוס עגול שתקרתו קש מחודד כלפי מעלה הדומה למבני הכושים,הנקרא SKUKUZA. הפארק נקרא ע"ש אדם בשם קרוגר שהחליט שצריך לשמר את האזור ולהפכו לפארק שמור. אביגדור נזכר שצריךלהגיע לפארק עד 17.00 כי סוגרים את הפארק. אנו מגיעים בזמן, תוך כדי נסיעה איטית וחיפוש אחר חיות בדרך. אביגדור מביט לצדדים ומתלונן שהראש שלו כמו ווישר של חלונות. אנחנו מגיעים ומתארגנים ואבידור נרשם לסיור לילה בספארי עם רכב פתוח ומדריך. אני הולכת לישון. ב 22.00 אביגור חוזר רטוב עד לשד עצמותיו. הגשם החזק נכנס לרכב והרטיב אותם, כגמול הם ראו ממרחק קצר גורי אריות חמודים, שאביגדור הסריט. מדליקים מזגןוהולכים לישון. לידנו, קופי סנאי המטפסים חופשי על העצים ועוקבים אחרי ידיי ותנועותיהן, לראות אם אשליך לעברם אוכל. בכל מקרה הם אינם מפחדים מאיתנו. לוקחים כדור נגד מלריה.

יום ב אנו יוצאים לסיור שטח ברכב הסאפארי בשעה 4.30 לפני בוקרעם אנשים נוספים. חשוך וגשום ואנו מחפשים בע"ח. אין הבטחה שנראה. אביגדור יושב ליד הדופן ומאיר בפרוג'קטור גדול עפ"נהשטח. עיניים נוצצות יסגירו את בעה"ח. רואים המון עדרי אנטילופות, מאות, קופים. משפחת בבונים יושבת על הכביש ומתגרדת, קרנפים חולפים במרחק, פילים באים לעברנו במהירות כשהם שוברים בדרך את העצים כאילו היו עשויים קש ומשפחת צבועים רובצת בצד הדרך, אבא אמא ושני גורים יונקים. הבוקר עולה.הסיום הסיור בשעה 7.00. חם, לח ומטפטף. אני תולה כביסה על חבל מאולתר במרפסת הבונגלו, הכביסה מבלה יומיים על החבל מתחת לגגון, אבל מרוב לחות היא אינה מתייבשת. בחדר וישנים עד 12.00 בצהרים. ב15.00 אביגדור יוצא לסיבוב נוסף עם האוטו. אני נשארת בחדר. אביגדור חוזר ב 18.00 אסור להסתובב בשמורה אחרי 18.00 מי שמאחר לשוב ורוצה להיכנס משלם קנס. לוקחים כדור נגד מלריה.

יום ג אנו יוצאים מן הפארק לכיוון צפ' מער' לכיוון שער ORPEN.במהלך הטיול כולו אנו מתענגים על פירות קיץ עסיסיים: ענבים, אבטיח, אננס, שזיפים ותפוחים. בדרך אנו רואים פילים ענקיים, זברות, ג'ירפה ענקית, אנטילופות, גנו, שני צבים ענקיים. אנו עוצרים בעיירה קטנה, קונים דלק, קפה וסינרים לבנות ואביגדור מתקשר למקום הלינה הבא שלנו לשני הלילות האחרונים. השעה 15.00 ועשרות תלמידי בי"ס צועדים קילומטרים, בחולצות לבנות. אביגדור מצלם. בהמשך הדרך, אנו רואים מעגל נשים בחצר גדולה וחשופה, רוקדות ושרות. הן מסבירות שזו חצר כנסיה. הכומר נראה משונה. אנחנו מסבירים שאנו מארץ הקודש. הן לא מסכימות להצטלם. מבקשות ממני לכסות את כל שערותיי ומאביגדור, ללבוש את הז'קט שלו, שכמובן אין לו. אנחנו מתקרבים עם האוטו, אבל מכבדים אותן ולא מצלמים. אנחנו נוסעים לכיוון העיירה חרסקופ. בדרך, עוצר אותנו שוטר ומסביר שאביגדור נסע בנתיב הפונה ימינה ואז המשיך ישר, תוך כדי שהוא עולה על אי תנועה מצויר על כביש. והקנס עומד על 4500 ראנד.אביגדור מתווכח: פעם ראשונה בדרא"פ, והוא נוהג בצד הלא נכון, וגם הוא במשטרה בישראל וכשהוא רואה שאנשים טועים הוא אף פעם לא מעניש אלא רק מסביר וכו' וכו'. בסוף השוטר שואל: "כמה כסף יש לך באוטו?" אביגדור נרמז מיד ומוציא שטר של 100 ראנד.אנו נפרדים בידידות, אחרי שהשוטר מסביר לאביגדור על המפה איך מגיעים לחרסקופ. הדרך לחרסקופ מהממת. ממש נורווגיה. ירוק ירוק ירוק. המון עצים נטועים בשורות ישרות עפ"נ קילומטרים לצורך כריתה ואספקת עץ. קניון באחד מצידי הדרך. אנו מטפסים בהר. הדרך זרועה שרכים עסיסיים ירקרקים ופרחי בר של שושן צחור ללא ריח. לא חם ואנחנו בגובה העננים. אנו מגיעים לאכסניה שלנו: VALLY VIEW BACKPAKERS ומקבלים מעין בונגלו שבתקרתו קורות עץ מחודדים  וגבוהים והוא מכוסה קש. מפעילים את ה  WI FI (מתקבל ממאיה מהוצאת אופיר מייל מעצבן, שהם לא הגיעו לעמק השווה עם אלי פישר המתרגם). בשעה 22.00 תוקפת את שנינו גרדת איומה. אנחנו מתמרחים בסנו די. בולעים שני כדוריאלרג'יקס נגד אלגיה ואני מוסיפה שני אדוויל, סנדוויץ עם גבינ"צוכוס חלב חם. רק לקראת 2.00 בלילה אנחנו נרדמים לשלוש ש' של שינה לא טובה. אנחנו מנסים להבין מה קרה. אולי זו תגובה לכדורי המלריה, אולי הבגדים שהיו תלויים בחוץ ליד הקופים בקרוגר, אולי הקש המתפורר בגג מעל ראשינו.

יום ד . אנחנו נותנים לבחורה הכושית באכסניה את הבגדים מקרוגרלכביסה מחודשת. שותים קפה חזק ונוסעים לאתרים המיוחדים בסביבה הקרובה. באחד הרחובות שלט גדול בעברית על אחת האכסניות שלווה יחד עם כיתוב באנגלית, ומתחת למספר הבית 18 כתוב בעברית חי. הבית סגור ונערה מקומית מציעה שנשאל עליובמרכז התיירות המקומי. בGod s window יש ערפל ולא רואים כלום. נחזור אח"כ. אנחנו חוזרים לכביש ונוסעים ל"מפלי ליסבון"היפיפיים. הגישה ממש עם האוטו עד המפלים. אנחנו קונים ליולי בד לתיק. אנחנו ממשיכים בקניון בלייד "למפלי ברלין." יפה ומרשיםומגיעים עם הרכב ממש עד למפלים. אנו קונים שולחן עץ בעל 3 רגליים שפוסלו זה בזה ללא חיבורי מתכת או הדבקה. פוגשים זוג ישראלים מקריית עקרון שבתם וחתנם חיים בניו זילנד ובתם באה לכנס בקרוגר על הדברה ביולוגית. אנו ממשיכים בשמורת הבליידומגיעים אל שלושת הרנדוולס. רנדוול היא בקתת עץ עגולה אפריקאית וכאן בתוך עמק מרהיב מתנשאים שלושה גושי הרים, כאילו חצובים ומשוייפים, עליהם צמחייה ירוקה כמו גגות הבקתות האפריקאיות. חלקי האבן החשופים בהר אדומים-חומים. מסביב נחל המתפצל לשתי זרועות. העננים והשמש נאבקים זב"ז ויש מעט רוח. אנחנו בגובה ראשי ההרים ומתחתנו מראה נפלא. מי הלגונה שקטים כמראה. אנחנו חוזרים דרך ה-God s window . עדיין מעונן ולא רואים למרחק, אבל כלפי מטה לעומק, המראה מתבהר.הסלע קרוע כמו בקניון ומטפטפים ממנו מים כמו במקלחות ששכחו לסגור. המון צמחיה לגובה רב מאד. מדהים. אנחנו מביטים מלמעלה כלפי מטה. עומק רציני. בחרסקופ נעים וקריר, אין מזגנים ואין צורך בהם. בעיר גלריה לאומנות של פסל שחור המפסל דמויות של אנשים, נשים וחיות מגרניט שחור שהוא מביא ברכבו מהכפר שלו בזימבבה, מרחק 3 ש' נסיעה ברכב. בלילות נשארים הפסלים הקטנים על הדשא בקדמת הגליה ואינם נגנבים. "האנשים פה טובים," הוא אומר. הוא מראה לי פסל של היפופוטם פוער את פיו. הוא מסביר שמי שראה היפופוטם צוחק, יהיה לו יום עם מזל. אני מספרת לאביגדור, שראה וצילם היפופוטם צוחק. מה המזל? שואל אביגדור. "הדייג יעלה יפה באותו יום." איזה פיספוס. שתי בנות כושיות שוטפות את האוטו בזמן שאנו הולכים לקניות אחרונות של לחם, חמאה וחלב בסופר גדול של רשת סטאר. חוזרים ללינת לילה לעיר ומארגנים את המזוודות. איך ניקח את רגלי השולחן? אנו עוטפים את רגלי השולחן בבדים שקנינו. אנחנו נשכבים במיטה ושוב מתחילים להתגרד. המיטה אחת וקפיצית. כשאחד מאיתנו נרדם, האחר מתגרד ומקפיץ את המטה. שוב גומרים לבלוע את האלרג'יקס, ושוב שני אקמולים. הפעם סנדוויץ עם דבש וכוס חלב. ב 24.30 הייזל כהן, שולחת S.M.S .שהיא קיבלה את הודעתו של אביגדור. כול הלילה יורד גשם. ב 1.30 בלילה, אני פורשת שתי שמיכות דקות ממיטות נוספות בחדר, על הארץ. אביגדור מציע לצאת לדרך. ניסע בלילה ומחר ננוח בבריכות מים חמים לפני יוהנסבורג. הרעיון נשקל בכובד ראש. אנו מנסים בכ"ז לישון.אביגדור מרגיש עיקצוצים על פניו ואני נלחצת, שמא אני אצטרך לנהוג אל שדה התעופה. אביגדור מורח אפטר שייב על פניו וצווארו. אני זורקת לרצפה 3 כריות, מתעטפת בסוודר ונרדמת עד הבוקר. גם אביגדור ישן. 4 שעות תמימות וטובות בלי חלומות ביעותים, כמו בלילה הקודם.

יום ה אוכלים, אורזים ומפקירים את המיותר לחברה' הצעירים: שני בלונים של גז, נוזל כלים, וקצת מיונז עם צ'ילי. אנחנו נוסעים לכיוון יוהנסבורג. חולפים עפ"נ מפלים נוספים ואתר קמפינג ואח"כ נוסעים דרך העיר SABIE. כ10 ק"מ אחרי העיר, מפל מים מקסים במעלה כ100 מדרגות נמוכות, תוצאה מצטברת של הגשם שירד גם בלילה האחרון. עוד מפל  הנקרא LONGCREEK מצפה לנו לפי שילוט. הדרך בוצית ומלאה מהמורות בצידה המון המון פרחי בר של שושן צחור והאוטו נראה כמו ג'יפ של אורוות. אנחנו חוזרים לסאבי לנקות את הרכב ועולים על דרכים ראשיות לכיוון שדה התעופה ביוהנסבורג. לא נכנסנו לעיר בגלל אזהרות על פשיעה רבה בעיר.